אתר חדש למיפוי זיקות הנאה

אחרי עבודה של מעל לשנה, שכללה תכנות, רעיון, והרבה פגישות, יצא בייבי חדש לרשת האינטרנט – אתר tlvPOPS.

האתר עוסק במיפוי זיקות הנאה במטרופולין תל אביב, אשר הן שטחים פרטיים שיועדו להולכי הרגל ולאנשים שסתם רוצים לשבת במקום נעים במרחב הציבורי.

 

הכי קל: להאשים את הרוכבים

 

רוכבי האופניים החשמליים, כאלו מעצבנים, לא מאפשרים ללכת על המדרכה. הכעס הציבורי מופנה עכשיו לרוכבים הממונעים, פעם היו אלו רוכבים מכניים.

אבל הכי קל להאשים רוכבי אופניים, ובפרט רוכבי אופניים חשמליים. הם נוסעים מהר, מגיעים לעבודה/בית הספר ללא פקקים וללא זיהום אוויר ועוד חמור מזה הם נהנים מהנסיעה באוויר הפתוח, אוי ווי.

זה הכל עניין של עדיפות. התחבורה הציבורית בישראל על הפנים, נסיעה של רבע שעה בתוך העיר יכולה לארוך כמעט שעה, ונסיעה לעיר השכנה תל אביב תארוך לכל הפחות 40 דקות. למה שנהיה פראיירים? שנצטופף, נתקע בתור עם רכבים פרטיים על הכביש ועוד נשלם על התענוג הזה כסף?

בהיעדר תשתית מתאימה לתחבורה ציבורית, זנחנו את הכלים היעילים לטובת הרכבים הפרטיים. אין כמו נסיעה רגועה, לבד, בדרך לעבודה עם המוזיקה שאוהבים והאפשרות לצרוח בטלפון עם כל מאן דבעי.

אז זנחנו את התחבורה הציבורית ועברנו לרכבים פרטיים, איזה פינוק, החיים נהיו הרבה יותר קלים, שלוש ארבע ויאללה לעבודה. מפתיע או שלא, גם הרכבים הפרטיים הפכו לכלים לא יעילים, עם שעות המתנה בפקקים, לעיתים גם לאחר לילה ללא שינה ופרסומות רבות ברדיו. בונוס מיוחד מגיע גם בתעריף דלק יוקרתי (אולי עשוי זהב טהור), תשלומי ביטוח שערורייתיים(גם מנהלי חברות הביטוח צריכים להתפרנס יפה) וזמן איכות במוסכים.

אי אפשר להמשיך להיות פראיירים, נכון? נעבור לפתרון שלא דורש ביטוח, לא דלק ובטח לא רישיון. נלך לאחת מאלפי חנויות האופניים החשמליים שצמחו כמו פטריות לאחר הגשם, נתחדש בזוג אופניים חדשים בעלות של ביטוח רכב לשנה ואפילו לא נדווש, פשוט נגיע בהתגלגלות מהירה לעבודה, לפאב, לקניות או לבית הספר, הרי בכלל לא צריך רישיון וזו אחלה מתנת בר-מצווה.

בערים השונות התרגלו לחיות עם מדרכה מצטמקת לצד כביש מתרחב, חשוב מאוד להכיל את צפיפות המכוניות בשעות העומס, אולי גורם משפיע מאוד בנדידת תושבים בין ערי המרכז. שלא נדבר על כך ששבילי אופניים בערים השכנות לתל אביב הם דבר נדיר ואולי תזכו לאחד כזה לקטע רחוב קטן בשכונת מגוריכם.

מה יעשו רוכבי האופניים החשמליים? יתגלגלו להם מהר מהר על המדרכות כשהם עוד ילדים, או האמיצים יותר ייסעו על הכביש, כל אחד וניהול הסיכונים לעצמו. דוהרים במהירות של 25-40 קמ"ש על מדרכות עמוסות בעגלות, הולכי רגל, קניינים, אצנים וגם באופניים מיושנים ללא עזר עצלות. כל אחד מאיתנו שמע או כמעט נפגע(בתקווה שרק כמעט) מאופניים דוהרים. בכביש הפכו החשמליים לטרף קל לתרבות הנהיגה האגרסישראלית.

אז… נאשים את הרוכבים!

נחוקק, נצייץ, נתלונן, נפרסם פוסט בפייסבוק, נפרסם כתבה מגמתית במקומון והכי הרבה- פשוט נתעצבן. רוכבי האופניים האלו, חסרי אחריות, כל מטרתם להטריד אותנו בהליכתנו השקטה לצד פיח המכוניות מהכביש הסמוך. נאסור על נסיעה, ונמשיך להצטופף.

או שלא

אנחנו לא לבד בעולם, פלא האופניים הוא לא עניין בלעדי-לבנטיני. העיריות מתנערות, אבל הרוכבים לרוב בכלל לא אשמים. הגיע הזמן לתת את התעדוף הנכון ולסלול שבילי אופניים, כי מי חושב שזה בכלל הגיוני, לדוגמא, שלא יהיו כבישים ונפנה את כל תנועת הרכבים למדרכות? אופניים צריכים נתיבים משלהם, בין אם חשמליים או מכניים, אירופה של ממש. הולכי הרגל לא צריכים להימצא בסכנת דריסה תמידית, ורוכבי אופניים לא צריכים להיות חשופים לעצבים על הכביש.

הווה אומר, הגיע עת סלילת השבילים.

בצירוף ה"כתבה" מגל-גפן חולון:

אין פרטנר בעירייה

לפני קצת יותר מחודש צלצל הטלפון הנייד, והעיר אותי משנת צהריים (לא מדובר בהרגל קבוע לצערי). על קו הטלפון היתה ח' (השם שמור במערכת) מהמקומון ידיעות חולון.

ח: "אני מפריעה?"

אני: (בחצי פיהוק) "בכלל לא, מה נשמע?"

ח: "סבבה, רק רציתי לשאול אותך כמה שאלות. יש לך כמה דקות?".

מניסיוני בשיחות כאלה ולאור פעילותי בעיר כבר תיארתי לעצמי מה יהיה נושא השיחה… בוודאי היא מתעניינת בעוד מקרה של הדרת נשים בעיר, בתלונה של החרדים על חילול שבת או בתמונה שהעליתי בפייסבוק. אך מסתבר שהיא שאלה על משהו אחר לגמרי. הופתעתי שעיתונאית מפנה אליי שאלות הקשורות לבחירות המוניציפליות, ותוהה מה התוכניות שלי ושל חבריי לקראת המערכה המקומית בחולון.

להמשיך לקרוא אין פרטנר בעירייה

גיוס לכולם, כמעט

על זה תקום ועל זה תיפול. זחל. צפה. וטווח. אפשר להעמיד את הרמטכ"ל לשעבר ויו"ר קדימה בהווה המוגבל בפני תרגיל פזצטה שכזה. שאול מופז קם נגד יריבה(כנראה האחרונה בשושלת קדימה), והציג עמדה לא מתפשרת ואולי כן. ההמשך ידוע. הזדחל לו הרמטכ"ל בדימוס לחיקו של ביבי קינג.

קדימה שאול מופז

מופז הבטיח כי לא יכנע ולא יתפשר על אף אחד מהתחומים: שינוי שיטת הממשל, צדק חברתי(בתור "מנהיג המחאה") וגיוס חרדים. עוד קודם לכן, היו אלו חברי מרצ לדורות המפלגה, שעתרו נגד "וק טל" לבג"ץ, זכו, ואיפשרו בכלל את השיח הציבורי המחודש על גיוסם ההמוני של חרדים לצה"ל, ואולי לשירות הלאומי. זהו בעצם שיח מקדים על בעיה גדולה יותר והיא שילובם של מגזרים חדשים בחברה הישראלית ובשוק העבודה, או כפי שאנו אוהבים לקרוא לזה- "שוויון בנטל".

להמשיך לקרוא גיוס לכולם, כמעט

גאווה אמיתית

הגיע הזמן שתתחתנו
גאווה אמיתית (צילום: אפרת אטון)

ישנה התקדמות, אם כי היא שקטה. אולי ההתקדמות בכלל קיימת בגלל השקט היחסי, סדר היום הציבורי השתנה. בשבוע שעבר התקיים מצעד הגאווה הגדול של ישראל בתל אביב עם רבבות משתתפים מהארץ ומהעולם. כמות נכבדת, ומעלה להישג זה, השנה התקיימו ויתקיימו מפגני גאווה גם בערים נוספות מחוץ למדינת תל אביב- "מחבקת ההומואים". זהו שלב ראשון בפריצת המחסום של גבולות ת"א, אשר ידרוש מתושבים נוספים להתעמת ולהכיר בזכויותיהם של הקהילה הגאה בישראל.

להמשיך לקרוא גאווה אמיתית