bibitaki

אז מה התירוץ של ציפי עכשיו?

פיצוץ המשא ומתן לא הייתה אשמה בלעדית שלנו, בסדר.
צעדי נגד ועיכוב כספי מסי הרשות, אוקיי מידה כנגד מידה איכשהו.
איסור פגישה עם בכירים פלסטיניים ואיום בפיטורין, אולי משהו לא בסדר כאן.
המשך בנייה מתריסה בהתנחלויות + הצהרה על כוונה לספח שטחים + שחרור כספים לחטיבה להתיישבות בלי שנדע לאן הם הולכים + ראש בראש עם רוב מדינות המערב.

הולכים לכיוון מאוד מסוים, ציפי באמת חושבת שיש לה עוד מה להשיג בממשלה הזו?

אני טוען את זה די הרבה זמן. מקומה של ציפי לבני הוא לא בממשלה הזו, ולא בממשלה דומה לזו. למעשה אני טוען כך עוד מתקופת הבחירות אי שם בתחילת 2013.

אז מה לציפי בממשלה הזו? ביבי הוא אסון וציפי התקווה או התנועה או משהו גנרי אחר. טרם הבחירות לציפי הייתה נקודת זכות גדולה מאוד בכל קרב פוליטי. היא לא הייתה מעורבת בסיפורים הדוחים של הפוליטיקה הישראלית, הישראלים נתנו באמון, והיא גם שידרה אמון.

ציפי לבני ניגשה לבחירות האחרונות מעמדה לא פשוטה בכלל, היא הגיעה מובסת למחנה מרכזי מצטמק, שמחפש בכל מערכת בחירות את ההפתעה הבאה, זו שתצליח לנגוס עוד כ-3-3.5 שנים מ-3 עשורים של ממשלות ימין בגרסאות שונות ומשונות. ציפי ראתה את עצמה כהפתעה, כנוק-אאוט של הבחירות, אבל זה הגיע באיחור. ציפי לא תהיה מספר 2, היא תהיה רק מספר 1, אלא אם אולמרט ינהיג. אולמרט כבר בדרך לכלא.

ציפי כבר הספיקה לקבל את אמונה הגדול בדמות 28 מנדטים בבחירות 2009. אז, כראשת המפלגה הגדולה ביותר, עמדה ציפי על עקרונותיה, דחתה את ש"ס, והסוף ידוע – ממשלת ביבי-ברק. בהמשך ציפי לא מצאה את עצמה באופוזיציה מלבד התנגחויות קבועות עם ביבי. בהמשך הפסידה ציפי למופז, קדימה נכנס ויצאה מהממשלה והולכים שוב לבחירות.

— לא תם ולא נשלם פוסט זה —